Page 421 - The Architecture of Nadler-Nadler-Bixon-Gil
P. 421

‫בראשית שנות ה־‪ 80‬הופקד המגרש בשנית‬              ‫שכונת מגורים‪ ,‬גונן‪ ,‬ירושלים‪ ;1960-66 ,‬מתחם‬
       ‫בידי המשרד‪ ,‬לבקשת נדבנים יהודים מבלגיה‬          ‫מגורים קהילתי‪ ,‬גונן‪ ,‬ירושלים‪[ 1980-83 ,‬ראו‬
                                                                                         ‫עמ' ‪]341-328‬‬
     ‫שביקשו להקים במקום מתחם מגורים למעוטי‬
   ‫יכולת ומשפרי דיור‪ .‬גם הפעם חילקו האדריכלים‬        ‫שני מתחמי מגורים אלה‪ ,‬שנבנו בתקופות שונות‬
  ‫את המתחם לשני גושים עיקריים – גוש של בנייני‬         ‫ויועדו לאוכלוסיות שונות‪ ,‬דוברים בהתאם שפות‬
‫דירות וגוש של בתים צמודי־קרקע – כאשר בנקודת‬
  ‫המפגש ביניהם מיקמו בית כנסת משותף ועל גגו‬              ‫אדריכליות שונות‪ .‬המתחם המוקדם‪ ,‬שבנייתו‬
                                                      ‫נשלמה ב־‪ ,1966‬דומה בעיצובו לעבודות אחרות‬
               ‫רחבה ציבורית עם גוף תאורה פיסולי‪.‬‬    ‫שתכנן המשרד באותה עת בירושלים‪ .‬הוא מורכב‬

    ‫בית נדלר‪ ,‬רחוב בר־כוכבא ‪ ,16‬תל־אביב‪1993 ,‬‬            ‫מיחידות עצמאיות של צמודי־קרקע עם גינה‬
     ‫(על בסיס בית מ־‪[ )1949‬ראו עמ' ‪]343-342‬‬           ‫פרטית‪ ,‬בשטח ‪ 100‬מ"ר האחת‪ ,‬שאורגנו לאורך‬
                                                       ‫שלושה שבילי הליכה המלווים את הטופוגרפיה‬
     ‫ב־‪ 1921‬הקימו סבה וסבתה של שולמית נדלר‪,‬‬           ‫הטבעית‪ .‬היחידות עצמן תוכננו בנוסח המודולרי‬
    ‫שרה ואברהם קנייבסקי שעלו מרוסיה‪ ,‬בית חד־‬         ‫המאפיין בנייה תעשייתית‪ ,‬תוך הדגשה של מודול‬
                                                    ‫הבסיס החוזר בשילובים של יחידות בודדות‪ ,‬זוגות‬
      ‫קומתי על מגרש בן ‪ 400‬מ"ר בשכונת נורדיה‪,‬‬       ‫ואף חמישיות‪ .‬מערכת שבילי ההליכה‪ ,‬החוצה את‬
      ‫שרכשו בהגרלה‪ .‬ב־‪ 1949‬בנו שולמית ומיכאל‬          ‫המתחם כשתי־וערב‪ ,‬מזגזגת בין הבתים בנפרד‬
  ‫נדלר‪ ,‬בחצר האחורית של המגרש‪ ,‬בית נוסף שבו‬       ‫מתנועת כלי רכב‪ .‬גם בפרויקט זה התמודד המשרד‪,‬‬
‫התגוררו‪ .‬מאז‪ ,‬ולאורך השנים‪ ,‬הכניסו בני הזוג נדלר‬  ‫כדרכו באותן שנים‪ ,‬עם החזּות האחידה המתחייבת‬
‫במקום שינויים רבים; הבניין הורחב ונוספו לו קומות‬     ‫מחוק העזר הירושלמי‪ ,‬והפעם בשילובו של חיפוי‬
     ‫ואגפים‪ .‬תחילה נבנתה קומה נוספת ששימשה‬        ‫האבן בלבני סיליקט בגוון אדום‪ ,‬התחומות במסגרת‬
 ‫את משרד האדריכלים של הנדלרים‪ ,‬ולאחריה עוד‬
‫קומת מגורים להוריה של שולמית‪ ,‬רחל ויצחק קנב‪.‬‬                                  ‫בטון שטויחה בשפריץ גס‪.‬‬
    ‫ב־‪ 1993‬הושלמה הרחבתו האחרונה של הבניין‪,‬‬             ‫בשנות ה־‪ 70‬הוזמנו נדלר־נדלר־ביקסון־גיל‬
     ‫שבעיצובו הנוכחי מתנשא לגובה ארבע קומות‬        ‫(על־ידי משרד השיכון) לתכנן מתחם מגורים סמוך‪,‬‬
                                                   ‫שלא יצא אל הפועל‪ .‬הפעם חילקו האדריכלים את‬
         ‫וכולל שבע דירות‪ ,‬שתיים מהן דו־קומתיות‪.‬‬     ‫יחידות הדיור בין שני גושים עיקריים‪ :‬גוש המורכב‬
                                                     ‫משורת בנייני קומות במע ֶלה המדרון‪ ,‬המאורגנת‬
                                                         ‫בצורת קשת‪ ,‬וגוש של צמודי־קרקע למרגלות‬
                                                         ‫המדרון‪ ,‬כאשר בין שני הגושים רחבה פתוחה‬

                                                                                                 ‫ומגוננת‪.‬‬

     ‫בשנות ה־‪ 80‬עברו בני הזוג נדלר לבית פרטי‬
‫שתכננו בהרצליה פיתוח‪ .‬לאחר פטירתו של מיכאל‬

  ‫חזרה שולמית להתגורר בבניין‪ ,‬בדירה דו־קומתית‬
         ‫חדשה על הגג‪ ,‬שחלל פתוח מקשר בין שתי‬

  ‫קומותיה – בדומה לעיצוב החלל שאפיין את הבית‬
        ‫המקורי‪ ,‬בעורף המגרש‪ ,‬שבו התגוררו בעבר‪.‬‬

‫‪418‬‬
   416   417   418   419   420   421   422   423   424   425   426