Page 463 - The Architecture of Nadler-Nadler-Bixon-Gil

‫ורוח האקספרסיוניזם הגרמני אפיינו את כל תחומי העיצוב המקומי‬
‫מאז ימי בצלאל של בוריס שץ ועד סוף המאה ה־‪ .20‬מעורבותם של‬
‫בני הזוג נדלר בחוגי האמנות המקומיים (בעיקר קשריהם עם אמנים‬
‫כמו לאה ניקל) והשותפות עם שמואל ביקסון‪ ,‬שבתחילת דרכו למד‬

‫בבצלאל החדש בראשות מרדכי ארדון‪ ,‬תרמו לאופי הפיסולי של‬
‫רבות מעבודות המשרד‪ .‬שיתוף הפעולה עם אמנים כיחיאל שמי‪,‬‬
‫אהרון כהנא ודב פייגין לא בא לידי ביטוי ב"קישוט" הבניינים ביצירות‬
‫אמנות‪ ,‬אלא ביצירת דו־שיח בין אמנות ואדריכלות‪ .‬בניין תיאטרון‬
‫ירושלים (‪ ,)1958-71‬על קוויו הזורמים‪ ,‬הוא דוגמא בולטת ליכולתם‬
‫של הנדלרים וביקסון ליצור זיקה בין חללים מורכבים לבין המעטפת‬

‫ובין אדריכלות לאמנות‪ .‬הקומפוזיציה האקספרסיבית של גושי‬
‫הבטון המשוננים שיצר יחיאל שמי‪ ,‬מעניקה הוד מונומנטלי לכניסה‬
‫ומשתלבת להפליא עם הקווים האופקיים והרכים של הבניין‪ ,‬שהיה‬

‫לאחת מיצירות המופת של האדריכלות המודרנית בירושלים‪.‬‬
‫בסוף שנות ה־‪ 60‬הסתמן מפנה בעבודת המשרד‪ ,‬בהשפעת‬
‫התיאוריות הסטרוקטורליסטיות שהציתו את דמיונם של אדריכלים‬
‫ברחבי העולם‪ .‬תיאוריות אלו קבעו את דמותם של כמה מהפרויקטים‬
‫החשובים והמרשימים שתכננו באותן שנים‪ ,‬ובראשם בית קרן הביטוח‬
‫לפועלי הבניין של ההסתדרות בירושלים (‪ ,)1965-72‬הספרייה‬
‫המרכזית באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע (‪ )1968-72‬ומרכז חינוך‬
‫ע"ש ליאו בק בחיפה (‪ .)1966-71‬המונוליתים הכבדים‪ ,‬שהיו כה‬
‫מזוהים עם עבודתם‪ ,‬פורקו לאלמנטים חזרתיים המזכירים צמיחה‬
‫של תאים‪ .‬משה גיל‪ ,‬שהצטרף למשרד ב־‪ ,1966‬הביא עימו רעיונות‬
‫שרווחו באותן שנים בטכניון‪ ,‬וביסודם האמונה ביכולת לתרגם את‬
‫חוקי הטבע העל־זמניים‪ ,‬בפעולה בין־תחומית של ביולוגיה וטכנולוגיה‪,‬‬
‫לשפה גיאומטרית של אדריכלות מופשטת המחברת את המקומי עם‬
‫האוניברסלי‪ .‬כתלמידם של אלפרד נוימן ואל (אלפרד) מנספלד‪ ,‬האמין‬
‫גיל שרעיונות אלה יצמיחו שיטה אובייקטיבית לתכנון יעיל של מבנים‬
‫מורכבים‪ ,‬ובה־בעת יקנו לאדריכלות ערך מוסף הטמון בחיבור בין האדם‬

‫לבין החוקיות העל־זמנית של הטבע‪.‬‬
‫רעיונות סטרוקטורליסטיים מסוג זה לא היו זרים לנדלרים ולביקסון‪,‬‬

‫כפי שתעיד (בין השאר) אחת מעבודותיהם שנוצרה כבר ב־‪:1960‬‬
‫שכונת קוטג'ים בשכונת גונן בירושלים‪ ,‬שבה שורות־שורות של מבנים‬
‫משוכפלים משתלבים להפליא עם שיפולי הגבעה‪ .‬גם השאיפה ליצור‬

‫אדריכלות שמשמעותה חורגת מממדיה החומריים – או‪ ,‬במילותיו‬
‫של גיל‪" ,‬נקודת המגוז המסתורית המעניקה ערך ומשמעות‬

‫לאדריכלות" – ניכרת בכמה ממבני הציבור שתוכננו במשרד לאורך‬
‫השנים‪ .‬הטובים שבהם – גם הפחות מּוּכרים‪ ,‬דוגמת בית אלישבע‬
‫בירושלים (‪ )1960-62‬ובית עיריית באר־שבע (‪ – )1961-72‬ניחנים‬
‫בפיסוליות מובהקת‪ .‬גם תשומת הלב לחללי הְּפנים ולתפקיד שממלא‬
‫האור בחוויית המשתמש מעידה כי אדריכלי המשרד חתרו לאדריכלות‬

‫‪460‬‬